יום ראשון, 4 ביולי 2010

אחד יוגה, חריף והרבה טחינה

הבהרה: הדברים הנכתבים כאן אינם מקצועיים ואינם מחליפים את דעתו של רופא או תזונאי או פסיכולוג, או אדם שפוי בשום אופן והינם באחריות הקורא בלבד.

לפני כמה ימים התקשרה אלי אחותי הצעירה בהתרגשות.
-"יש לי בשבילך נושא לטור!"
-"מה"
-"הלכתי לעשות יוגה בתל אביב, באיזה מקום של פלצנים, אבל זו לא הייתה סתם יוגה.
זה היה בחדר מחומם."
הזדקרו לי האזניים, הפסקתי ללעוס. אני אף פעם לא מפסיקה ללעוס.
-"המזגן היה על איזה 40 מעלות. כמו סאונה.
את הכי היית סובלת, את הכי עגלה" שמחה לאידי בשפתה הקלוקלת.

ראשית, חשוב לי עד מאד להבהיר לפני שממשיכים, שהיא לא צודקת במאה אחוז.
זה קצת פחות ממאה. עד גיל שלוש הייתי הקציצה האהובה על אביגיל המורה לבלט ועד כיתה ד' הייתי בנבחרת ההתעמלות האמנותית של ראשון לציון.
אבל כרמלה, המאמנת הרוסיה הקשוחה שהייתה לי, צדקה.
הבת שלך עצלנית מידי", היא נזפה באימי. "היא רוצה שהכל יבוא לה בקלות."
למעשה, היא ניבאה באופן פלאי את המוטו על פיו אני חיה עד היום: נהנתנות או למות.

ובכן, לענייננו.
-"זה נשמע לי זוועה" אמרתי לה.
-"כן, כולם מזיעים, הכל רטוב...את היית מתה".
-"טוב סתמי".

אחרי השיחה המעשירה הזו, הרהרתי לי קצת.
יכול להיות שזה טוב. יכול להיות שזה מדהים אפילו. אני ממש לא שוללת.
יש לי חברים מאד קרובים שטוענים שזה שינה להם את החיים ואני מאמינה להם.
אפילו שמתי לב לשינוי הקסום שהתחולל בהם.

למרות זאת- וייתכן שתחשבו שאני צינית מידי- בחיי שאין לי סבלנות לחרא הזה.
אם אני ממש צריכה להרגע, יש לי כדורים בתיק.

מעבר לזה, השיחה הזו גרמה לי להרהר בעוד דבר שאיני יכולה להמלט ממנו כבר זמן די ממושך לצערי.
כאב תחת נורא ואיום.
כן, גם עבדכם הנאמנה התנסתה ביוגה.

והמקרה שהיה כך היה:
לפני כחודש, במסגרת יום גיבוש שהתקיים מטעם משרד בטטות-המחשב וישבני-הסביח בו אני עובדת, נלקחנו באכזריות למרכז ספורט והיום נפתח בשיעור יוגה.
לאחר כמה תרגילים פשוטים (ותנוחות מוזרות מאוד, אני חייבת לציין) החלטתי להתעלם באלגנטיות מאזהרותיה של המאמנת כרמלה, שנגלתה אלי בדמות כתם זיעה בחולצת המדריכה.
ביצעתי הנפת רגל יומרנית, אה- לה ימי תהילתי הקצרים והקדומים, כשעוד הייתי זזה.
צליל מבעית ומבשר רעות נשמע בחלל החדר.
כאב גדול, צליעה ואנחות.
לא עזר גם הזרם הכי חזק בג'קוזי.


הכאב טרם עבר, אם אתם שואלים.
אולי כדאי באמת שאנסה את העניין הזה של יוגה בחדר מחומם.
מה כבר יכול להיות, קטן עלי.

שששש...די כרמלה. יהיה בסדר.


טיפ טיפה- טיפ ספורט יומי לעצלנים
תעשו יוגה. אפשר לנמנם על המזרן ובכל זאת לצאת בתחושת סיפוק וחיוניות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה