מכון קושי

הבהרה: הדברים הנכתבים כאן אינם מקצועיים ואינם מחליפים את דעתו של רופא או תזונאי או פסיכולוג, או אדם 

שפוי בשום אופן והינם באחריות הקורא בלבד.

אתם לא יכולים לראות אותי, אך אני מחככת את ידיי בזדוניות מול המסך. סוף סוף, הזדמנות להשתלח בחדרי הכושר.

אם הספקתם להכיר אותי קצת, כבר הבנתם שאני עגלה עצלה ולא עזר גם הביקור אצל הנמלה.

משפטו המפורסם של וודי אלן: "כשאני מרגיש שבא לי לעשות ספורט, אני נכנס למיטה ומחכה שזה יעבור"- הוא סוג של מוטו אצלי.

עם זאת, אני לא שוללת אותו מכל וכל.

עם ההרגשה הנפלאה שמציפה אותנו אחרי הספורט, אין שום סיכוי להתווכח. לכולנו זה קרה:

החבר או החברה אילצו אותנו להצטרף להליכה מזורזת עד אין סוף או למשחק כדורסל עם מעודדות, לאו דווקא בסדר הזה, ואחרי שכנועים רבים, הסכמנו.
בסוף תהליך ההזעה המייגע כבר הרגשנו על גג העולם, התחשק לנו לאכול רק סלט טרי שזה עתה ירקותיו נקצרו

 ללא מגע יד אדם ונשבענו אמונים לפרטנר שמעכשיו, אנחנו עושים את זה קבוע. באמת.

וזהו. שם זה נגמר.
מה, הפעם האינטנסיבית ההיא הספיקה למלא זמן.

הפרטנר מתייאש וממשיך בשלו בלעדינו. הזמן עובר ואנחנו נפעמים מיכולת ההתמדה שלו. בד בבד , מתחילות לעבוד גם נקיפות המצפון.

אנחנו מחליטים לעשות צעד אמיץ ולהירשם לחדר כושר. "אם נשלם על זה, נהיה חייבים ללכת", זה מה שאנחנו אוהבים להגיד לעצמנו כדי לתרץ את הדיסוננס שלנו, שסרוח על כורסא עם בירה על הכרס, סדרת שלטים וקונסולת משחק בהישג יד. מה אכפת לו באמת. 

אז אנחנו עושים ברור אינטרנטי, מזדעזעים מהמחיר, רואים כמה תמונות, אולי אפילו קופצים לראות, נותנים אשראי בלב כבד והופ- אנחנו מתאמנים רשמיים, כדין וכדת.

בהתחלה כל הלו"ז שלנו מתנהל סביב חדר הכושר ואנחנו מגיעים גם לעבודה עם מגבת סביב הצוואר.

לאט לאט, אנחנו מבינים שלחכות בתור למכשיר כושר כדי להתפלש בזיעה של זה שעבד עליו קודם, 


להתאמן על מכשיר שנקרא "גניקולוג" ולשמוע את הבחור המקסים ליד שואל אם "את תמיד פותחת ככה את הרגליים?", להזיע עוד לפני האימון מעצבים על זה שהיינו צריכים לחפש חנייה יותר זמן מהאימון עצמו, להתלבט בין כרוב לגזר כי המכון פשט לך את הרגל ואתה גם מחוייב אליו-זה לא כזה תענוג.

בסוף, אנחנו מוצאים פראייר תמים להעביר אליו את המנוי ויוצאים אל החופשי.
אנחנו מבינים שבספורט, בין אם הוא בפארק הירקון באוויר הפתוח ובין אם במכון של מיוזעים שעולה לך הון- צריך להתמיד, אין מנוס.

רק שבמקרה הראשון זה יותר ריחני, נעים, אישי, עצמאי , נגיש, זמין ומשאיר קצת כסף לבירה של אחרי.

טיפ טיפה- טיפ ספורט יומי לעצלנים:
הפנימו את הכתוב מעל

.

לגבי הביצוע, תשנו על זה קצת ואז תחליטו.