השמן והחזה

הבהרה: הדברים הנכתבים כאן אינם מקצועיים ואינם מחליפים את דעתו של רופא או תזונאי או פסיכולוג, או אדם שפוי בשום אופן והינם באחריות הקורא בלבד.

עזבו אתכם מלטגן.

בעצם עזבו אתכם גם מלבשל, לאדות ולאפות.

השריה- זה הדבר הבא.

מה שטוב לאלאניס מוריסט, בארי ווייט, טום יורק, פיונה אפל, שינייד אוקונור, נטלי פורטמן, וודי הארלסון, דריל האנה, קייטי הולמס ואפילו ללאונרדו דה וינצ'י- חייב להיות טוב גם לי.

אני מדברת על טבעונות.

יש כל מיני רמות של טבעונות-  החל מ- "מממ...אני בטח אהיה רעבה עוד שבוע, כדאי שאשים את האורז להשריה בקערת מים ואצא ללקט עשבים ודומדמניות ארסיות מצויות" וכלה ב- "עוף זו ציפור ופרה זו חיה".

אם נכנס להגדרות, טבעונות היא הרחבה של צמחונות. כלומר, לא נמנעים רק מאכילת בשר, אלא מאכילת כל מזון מן החי: חלב, ביצים, דגים ולעיתים אפילו דבש.

יש טבעונים מטעמי אידאולוגיה ומצפון שאף יחמירו וימנעו משימוש במוצרים העשויים עור או צמר, יש טבעונים מטעמי דת ואקולוגיה ויש מטעמי בריאות- ואלה מקפידים להמנע גם ממזון לא אורגני, קמח לבן, סוכר מזוקק ולמעשה מכל מזון מעובד.

אז מה בעצם הם כן אוכלים...? אם הם אוכלים...?

אני אישית, לא יכולה לדמיין את עצמי ללא התשוקה ההרסנית שיש לי לנתח עסיסי של בשר מדמם עם קורט פלפל שחור גס מדי פעם, לאיזה דניס בחמאה, שום ורוזמרין מעוטר שקדים קלופים קלויים או אפילו סושי עם ספייסי טונה, טמגו ועירית קצוצה, ארוחת בוקר מפנקת עם ביצי עין הנמסות על מצע לחם עם גבינת שמנת מעודנת, סלט חזה עוף באגסים ופלפלים פיקנטיים חרוכים מתובלים בשמן זית ורוקפור מיושנת, ולקינוח תביא לי עלי קרמל ממולאים מסקרפונה ברוטב ערק-אשכוליות דבשי מעוטר פיסטוקים מסוכרים ושבבי תאנים בשלות סמוקות. אה, ודיאט קולה, רשמת?

                         אין צורך להחזיר, ככה זה בדיוק המידה שאני אוהבת, תודה

ובכן, יש למצוא את עמק השווה. הוא מאוד מאוד עמוק מפסגת ערימת האוכל אותה כבשתי כרגע, אך עם זאת אני יכולה למצוא גם משהו מאוד קסום וכובש בהסתפקות במועט.

לא יעזור כלום, כמה שהזבל הזה טעים- אנשים שלא מאביסים עצמם במזון, אוכלים אותו בסיסי ופשוט, מסודר ומאוזן- חיים יותר זמן, יותר אנרגטיים ושמחים ויותר בריאים בכל המובנים. מוכח מליון פעם.

אבל טעים לאללה הזבל הזה.

עצה שלי, נסו לא להתפוצץ כשאתם אוכלים. זה קשה, אבל נסו לאכול לאט ולהרגיש מתי באה תחושת השובע, כי המנייאקית לוקחת ת'זמן.

גוונו במזון שלכם, אך אכלו קצת מכל דבר- ואני לא מתכוונת לצ'יפס קטן, קולה קטן והמבורגר קטן במקדונלס.

טיפ טיפה- טיפ ספורט יומי לעצלנים

צאו ללקט דומדמניות ארסיות מצויות ביער הקרוב לביתכם.

פחד ולחות בתל אביב

הבהרה: הדברים הנכתבים כאן אינם מקצועיים ואינם מחליפים את דעתו של רופא או תזונאי או פסיכולוג, או אדם שפוי בשום אופן והינם באחריות הקורא בלבד.

אני כבר חצי שעה במזגן ואני עדיין מזיעה.

הגוף שלי בטראומה ואני 100% אחוזת לחות (ותודה לבלוג דורבנות על הביטוי הגאוני).

אתם יכולים לומר לי שזו בעיה שלי שאני הולכת חצי שעה ברגל בבוקר לעבודה, אבל מה רע בלרצות לבזבז קצת קלוריות ולחסוך באוטובוסים?

אז אני מגיעה למשרד רטובה, מנסה להראות כאילו הרגע יצאתי ממקלחת בוקר מרעננת ונקישת עקבי הנעליים זה בזה שיגרה אותי היישר למשרד- ללא מגע של החוץ.

לפחות אין לי עיגולי זיעה. אני עיגול הזיעה בכבודו ובעצמו.

העניין הוא, שההליכה למשרד מלווה בדרך כלל בבן זוגי, והוא לא- אני חוזרת- לא מזיע.

אחרי שניסיתי לעודד את עצמי ב "הוא בטח מקנא בי כל פעם כשיש קצת רוח" והצחקתי את עצמי עוד לפני סוף המשפט- התחלתי לחשוב על מיני פעולות שניתן לנקוט, חלקו קיצוניות וחלקן פחות.

אני תמיד מתחילה בקיצוניות: ליידי ספיד סטיק.
אבל אז אני ישר מתחרטת. אני לא צריכה את הבלגן הזה, אני חושבת לעצמי, אני עדיין לא אינדיאנה ג'ונס, עם השוט והקפיצה מהרכבות ומערות ואיזה קאובוי שמריח לי את בית השחי 
בסוף הפרסומת.
לא. זה קיצוני מידי. 

אני מורידה הילוך וחושבת על ניתוח להסרת בלוטות הזיעה.

מתוך אתר של מרכז קוסמטי וניתוחים פלסטיים: "דרך שני חתכים קטנטנים סמוכים לבתי השחי מוחדרים מכשירי הניתוח ומבוצעת שאיבת וגירוד בלוטות הזיעה...  יש להימנע מפעילות גופנית במשך מספר שבועות...תופעות הלוואי והסיבוכים כוללים שטפי דם באיזור הניתוח, זיהום מקומי, תתכן פגיעה בעור שעם ריפוייה תתכן יצירת צלקות קטנות, תתכן תחושת נימול וירידה מסוימת בתחושה בעור של בתי השחי, שינויים פיגמנטרים באזור הניתוח, ופגיעה בשיעור של בתי השחי."

זה נשמע לי בסדר גמור.

אני כמעט מוכנה ללכת על זה ואז אני נזכרת שאריק סיני גם עשה כזה ניתוח.

זה מוציא לי את החשק.

יש כל מיני משחות ודאודרנטים מיוחדים שמונעים הזעה, אולי מהם תצמח הישועה.

כיתתי רגליי לבית המרקחת הקרוב לביתי, נכנסתי פנימה, טיפות הזיעה שלי הפכו לנטיפי קרח שבישרו על בואה של דלקת ריאות, אספתי את שלל התכשירים שהליצן, סליחה, הקוסמטיקאית המליצה עליהם, נשכתי שפה בקופה, נטלתי את השקית שלי ונפלתי החוצה אל תוך גל חום לח וכבד. אז ככה מרגיש ענן.
הנהגים הדליקו אורות ערפל והמשכתי בדרכי. כשהגעתי הבייתה, פרשתי את השלל, קראתי קצת אותיות קטנות, גיגלתי קצת וגיליתי מספר דברים שהליצן לא סיפר לי עליהם:

למנוע מהגוף את פעולת ההזעה הטבעית של הגוף - זה לא בריא! מפתיע.

המשחות והדאודורנטים שמונעים את ההזעה, מכילים אלומיניום, שהינו חומר מסרטן.

כמה שיותר אלומיניום- ככה פחות מזיעים.

אם כבר, יש לי פתרון יותר זול- לכו לאתר בנייה ותמרחו קצת זפת בבית השחי. זה יסגור לכם את הפינה. 
תרתי משמע.

דאודורנט אבן מינרלית- זוהי אבן, ממש כמו שאבן נראית. מרטיבים אותה, מורחים, מחכים שיתייבש והופ!
לא מזיעים עד סוף היום. יש הטוענים שאחרי שבוע- שבועיים שהגוף מתרגל לפעולה של האבן, זה עובד יופי.
אז ניסיתי, הסרחתי כמו שאקיל אוניל ביום מוצלח.
ולא, אני לא אמשיך להוות מפגע בריאותי במשך שבועיים עד שהגוף שלי "יתרגל".

חוץ מזה, שגם האבן מכילה אלומיניום.

בסופו של יום, החלטתי להשאר עם הדאודורנטים הרגילים ולהקפיד שדווקא אין אלומיניום בינות לרכיבים המוזרים עם השמות הארוכים.

דומני שהפתרון האידאלי עבורי הוא לקחת את בן הזוג הלא מזיע שלי ולעבור למושב.

טיפ טיפה- טיפ ספורט יומי לעצלנים

סעו לתל אביב.

חפשו חנייה.

צאו לשחייה באוויר.

זה אמור להספיק לאיזה חודש כל הסיפור הזה.